תלונת שווא ועיקול שלא כדין כלשון הרע- האמנם?

כוחה של המילה הכתובה בעידן האינטרנטי הוא בעל ערך משפטי רב.

אלא שרבים אינם מודעים לכך שכוחה כל מילה הנכתבת על גבי תלונה למשטרה או צו עיקול ומופנה לרשויות, עלולים במקרים מסוימים להיחשב כדי עוולה לעיתים עבירה בפלילים בגין לשון הרע.

ככלל הגשת תלונה למשטרה חוסה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע ואינה מקימה זכות משפטית ברת תביעה.

אלא שכאשר מתבררת התלונה כתלונת שווא, על בסיס מניעי נקם ו/או השתקה, עלול להיגרם לנילון, נזק רב על לא עוול בכפו ולבסס לו על פניו עילה משפטית.

אולם אין זה כה פשוט.

לפני שאנו ממהרים לתבוע כל אדם שהגיש תלונת שווא, יש לבחון זאת בראי סעיף 15 לחוק לשון הרע, המקים הגנה חוקית למפרסם:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה;

אך האם הדבר מעיד בהכרח שמתלונן השווא אינו חשוף לתביעת לשון הרע? כפי שנראה מיד – לא ממש.

תנאי להיתכנותה של תביעת דיבה, בלעדיו אין, הוא הוכחת חוסר תום לב מצד המתלונן, קרי כי במעמד הגשת התביעה האמין המתלונן כי אין בדבריו ממש ועשה זאת בכוונה לפגוע.

בפרשת  ריימר (ע"א 788/79) קובע בית המשפט הלכה שהפכה למכוננת בדיני לשון הרע בכל הנוגע להוצאת עיקול שווא: ההגנה על תלונה במשטרה עומדת רק במקרה בו המתלונן היה סבור באמת ובתמים כי תלונתו אמת, אולם אם הוא ידע מלכתחילה שמדובר בשקר ובכל זאת התלונן, הגנה זו אינה עומדת לו וניתן לתבוע אותו בגין לשון הרע. במילים אחרות, אם המתלונן ידע שמדובר בשקר, ניתן לתבוע אותו בגין לשון הרע ולחייבו בפיצויים משמעותיים.

יחד עם זאת, בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי הדבר ייבחן בכלים אובייקטיבים של מבחן האדם הסביר בנסיבות המקרה, נוכח הקושי בהתחקות אחר אמונתו הסובייקטיבית של אדם, מבחינה ראייתית.

בת"א 1386-05-13 - שכן התלונן על שכנו, קשיש בשנות ה - 80 לחייו, כי זה ביצע מעשים מגונים בעודו מביט מבעד לחלון ביתו בילדותיו הקטינות של הנתבע. הקשיש עוכב לחקירה והתיק כנגדו נסגר. בעקבות כך הגיש הקשיש תביעת דיבה לבית משפט השלום בחיפה. בפסק הדין, קבעה השופטת כי התלונה הוגשה בחוסר תום לב וחייבה את הנתבע לפצות את הקשיש בסכום של 25,000 ₪.

בת"א 11348/05 - חברת קיבוץ בצפון הגישה תלונה כנגד חבר קיבוץ אחר במשטרת ישראל. חבר הקיבוץ הגיש כנגדה תביעת לשון הרע. בית המשפט פסק במקרה זה כי מדובר בתלונת שווא ועל כן גם בלשון הרע וחייב את הנתבעת לפצות את התובע (חבר הקיבוץ כנגדו הוגשה התלונה) בפיצויים על סך 50,000 ₪.

דעו כי החוק מאפשר פיצוי של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, ובמקרים של כוונת זדון לפגוע, עשויה להגיע אף לכפל פיצוי (100,000 ₪), בתוספת מדד, ורבות מתביעות הדיבה מסתיימות בפיצוי כספי, ההולם את עוצמת הפגיעה.

בכל מקרה, בטרם הגשת תביעה, יש לבחון היטב את מכלול הראיות ולאמוד את סיכוי התביעה מול מהות הפרסום האסור, תום-ליבו של המפרסם ותחולת ההגנות שבחוק.

משרד עורכי דין לירן ינקוביץ מתמחה בלשון הרע ומייצג גופים פרטיים ובתי עסק בהליכי לשון הרע, לרבות בגין תלונות ועיקולי שווא.

משרד עו"ד לירן ינקוביץ

לשון הרע והגנת הפרטיות לעסקים, קניין רוחני וסכסוכי שכנים